חוקר נושאים של אובדן, כמיהה, צריכות ויאוש, אלבום קונחיס, פרקים

חמש שנים בעשייה, האמנית הרב-תחומית הפינית קונחיס מוציאה אלבום בכורה, חאפטירס, תקליטור בן אחד-עשר רצועות הכולל שירים ידועים כמו ‘קראי קראי’, ‘טרוובלי’ והשיר החדש ‘פלוודס’. האלבום החדש חוקר את עומקי הפסיכולוגיה האנושית, ובוחן נושאים כמו אובדן, געגוע, צריכה וייאוש. למרות התמודדותה עם תסמונת העייפות הכרונית (ME/CFS) במהלך יצירת חאפטירס, קונחיס התאמצה והסתגלה. אחד הדרכים שבה היא הצליחה להשלים את התקליטור הייתה על ידי איפשור רק חמישה ניסיונות שירה לכל שיר. במקום לראות בכך מגבלה שלילית, הפרמטרים הנחוצים החדירו לאלבום גולמיות ופגיעות, והשתקפו במסעה דרך מחלה וביטוי אמנותי.

נקרא על שם דמות מהרומן המסתורי של ג'ון פאולס, תי מאגוס, קונחיס גם מושפעת מהעלילה המתוחה והמסובכת של הספר. מציאת מקבילות בין המאגוס של הרומן לסמליות של קלף הטארוט, תי מאגיקיאנ, היא משלבת אלמנטים אלו ברחבי אלבומה, מדגימה צלילים המזכירים את האדמה, המים, האוויר והאש. לצד המאפיינים היסודיים האלה, המוזיקה שלה מופרעת גם בדיכוטומיות של אור וחושך, יופי וגסות.

הופק ועורבב על ידי ג׳ונאס וירויג׳נינ, ונערך על ידי המפורסם פיטיר מאהיר, וכולל שיתופי פעולה עם ג׳וונאס האקאוא (באס) ו-אוסטינ פינאמורי (צ'לו), חאפטירס מציג את הסגנון הייחודי של קונחיס, המשלב מילים אינטרוספקטיביות עם מלודיות חזקות.

חאפטירס נפתח עם 'טרייס גרוו היגהיר', הרהור על השאיפה לצמיחה אישית והצלחה, אך מוצאים שההפך קרה. כך, התמונה הסמלית של עץ, איטי, סטטי ושלו, עולה כניגוד החכם לאורח החיים המהיר שלנו. הקצב כאן מקושקש כמו שעון, תזכורת למאזין שהכל בא בזמן, ושכבות האלקטרוניקה הסטטית מלטפות בעדינות את הנוף הקולי. זה עשיר ומדיטטיבי, ונקודת התחלה חזקה לאלבום.

הבא הוא שיר המוקד של האלבום 'פלוודס', שיר הפותח תשומת לב באופן מיידי ומזכיר את פיויר ראי, שיר שלא מראה רחמים. מעל ההפקה החזקה, שמעט מגרגרת, קונחיס מזהירה מפני ההשפעה ההרסנית של האנושות על כדור הארץ השברירי שלנו. הקצב הצועדי מזכיר צעדת מלחמה, בעוד הניסויים הנסיוניים הם פרשנויות מטאפוריות של אסונות טבע. בהתייחס לדאגות הסביבתיות האלה, קונחיס משקפת, "'פלוודס' הוא שיר שכתבתי על מצבו של כדור הארץ ואיך אנו ממשיכים לנצל אותו, על אף שאנו יודעים את התוצאות. אני, כמו רבים אחרים, דואגת למורשת שלנו ולמצב שבו אנו מותירים את כדור הארץ לדורות הבאים.”

'היא נולדה' היא אחד השירים האישיים ביותר באלבום, שכן היא חוקרת את הכאב ותהליך ההחלמה לאחר מות אימה של קונחיס. קולה יותר מנוקד כאן, מאפשר לפגיעות לזרום דרך הטקסטורות החלומיות והרצועה העולה בהדרגה. אירוע טרגי זה היה אחד הזרזים לכתיבת השירים של קונחיס, ודרך התהליך קונחיס אומרת כי "אני עדיין מרגישה את נוכחות אמי בחוזקה וכמו לחשוב שהיא שומרת על אלו מאיתנו שנותרו מאחור".

הסינגל הרביעי הוא 'קראי קראי', שיר שקולט את המורכבות של בחירות החיים ואת הגולמיות של הרגש האנושי. זהו שיר אישי ופנימי מאוד, שחוקר את הבחירות שאנו עושים בחיים ואת ההשפעה שלהן על המסע האישי שלנו. היא פונה באופן ישיר לאתגרים ייחודיים לחייה, כגון הגבולות היצירתיים שאנו מטילים על עצמנו כדי להישאר "בסגנון", או האם להביא ילדים או לא, או כיצד לנווט בחיים עם מחלה כרונית.

קונחיס ממשיכה לחקור את החוויות האישיות שלה עם ‘סטורייס’, שלוכד רגע כואב בחייה, כאשר קונחיס, שהוכתה מהתסמינים של CFS, מצאה עצמה כורעת על הקרקע ומנהלת משא ומתן עם כוח עליון כלשהו שיש, בתמורה להבטחה שתשנה את חייה אם רק בריאותה תושב. כאשר היא משקפת: “זה היה רגע שבו שמתי לב שלמרות שאני לא אדם דתי ואפילו גבול אתאיסט, עדיין פניתי לאלוהים בייאוש. רציתי לכתוב על תופעה זו ועל איך הדת יכולה להיות דרך קלה ליציאה, אם רק נבצע את הטקסים בלי לקחת אחריות על מעשינו ולשנות ברמה עמוקה יותר.” האלקטרוניקה הגואה מחקה את גלי הייאוש החריף של קונחיס, השירה המרקיעה כמו תפילות עולות, והנימות היחסית אופטימיות מהדהדות תחושה עדינה של תקווה שדברים עשויים להשתנות לטובה.

'ג׳וסט נוט תירי' נפתח עם שורות כמו לחנים "יודעים שאתם רוצים את זה, אבל זה פשוט לא שם" מעל קצבים משופעים וקטועים. שיר זה לוקח פניה כהה במיוחד קונחיס מתמודד עם שחיקה קשה ואת הפחד והאכזבה שחלומותיה לעולם לא יתגשמו. זהו מספר ויזצרלי עם צלילים קשים ובלתי הרמוניים.

הכותרת הפרובוקטיבית 'העולם שטוח' היא רגע שלו ומוטעה באמצע האלבום. היסים קרים, תופים יציבים וקולות צפים מסתירים את הנושא השופע יותר. לבסוף, שיר זה הוא תגובה לכך שכולם מאמינים שדעותיהם הן הנכונות ובעידן המדיה החברתית, שבו לכולם יש אפשרות להביע את עצמם, לפעמים זה יכול להפוך לתחרות צעקות.

בנושא דומה, 'פיופלי (חאפטירס)' מרחיב עוד על המלכודות של החיים המודרניים. התרגיל הבודד והאיטי באיפוק מראה את הדפוס המחזורי של החיים היומיומיים. כמו חולדה על גלגל, הרבה מאיתנו יכולים להרגיש שהם תקועים במרוץ ללא כיוון. קונחיס מחשבת על החידה הזו, "הייתי צופה בבני אדם ובאופן שבו כולנו נראים פשוט ממשיכים לשאוף ולשאוף, חושבים שהדבר הבא - לא משנה מהו - יעשה אותנו מאושרים."

עם 'סומיתינג סו שאמיפול', קונחיס חוקרת עמוק יותר את התעניינותה בפסיכולוגיה ובמיוחד, בשיר הזה, את השפעותיה של בושה רעילה. המחצית הראשונה של השיר הזה היא סיפור מתגלגל ומשכנע, שמשקף את הדרך שבה הרגשות השליליים חודרים לנפש שלנו. ככל שהשיר בונה, הרגש הזה מתעצם עד לנקודת הזמן 1:27, שם המודעות של קונחיס פורצת בסגנון ראפ זועם.

הסינגל הלפני אחרון הוא היסודי 'צרות', שמשחק עם אש מבחינה סונית ותמטית. לא רק אלמנטים סוניים ויזצ'רליים אלו מוסיפים לעוצמה של 'צרות', אלא גם הופעת השירה הרבת עוצמה של קונחיס מתארת את הגולמיות הרגשית והאנרגיה האפלה של הרצועה הזו. בבתים האלו, קולה (ואולי גם ליבה) נשמע מוגן; מגנה על הצרות הלא ידועות שעלולות להתרחש בעתיד. לעומת זאת, שירתה בפזמון הופכת לקריאה דמוית סירנה, המגיעה אל המאזין דרך המטריקס העשיר של אלקטרוניקה.

פרקים נסגרים עם ‘קאלמ יוור מינד’, שיר מרגיע באופן לא טיפוסי שהגיע נבואתית דרך כתיבת השירים האינטואיטיבית של קונחיס. היא מזכירה, “'קאלמ יוור מינד' הוא שיר על הימים שבהם חליתי בתסמונת העייפות הכרונית (ME/CFS). בתחילה, כאשר הייתי במצב פיזי כל כך גרוע, בריאות הנפש שלי החלה גם היא להידרדר והיו לי התקפי חרדה תדירים. נאלצתי ליטול תרופות עבור זה, ובגלל מחלתי, הייתי כלואה בתוך ארבעה קירות במשך שנים, מאחר שבריאותי הפיזית לא איפשרה לי ללכת. מסתורי מספיק, כתבתי את השיר הזה לפני שחליתי, ורק אחרי שחליתי הבנתי את משמעות המילים. זה קרה לי גם בעבר—לפעמים אני כותבת שירים שהם נבואות של מה שיקרה בעתיד, ואז הם מתגשמים בנקודה מאוחרת יותר.” הנרטיב בגוף ראשון הוא חוויה אמיתית-אך-עייפה של היות מרושש כל כך על ידי מחלה, ואפילו כאן האנרגיה להמשיך לספר מתערערת. רובו של השיר הזה מובל על ידי סינתיסייזרים אוונגרדיים וחדים שחותכים את הרקע המגושם. כלפי סוף, אפילו הכלים מאבדים מהירות, מאטים והפעימות החזקות - זיכרון שאתה חי - הם הצליל האחרון.

פרקים יוצא לאור ב-25 באוקטובר דרך קייקו ריקורדס.