לווי אקסי שותפת "בלוי סקייס אבווי" לפני האלבום ופטימיסמ פאראנויא דיספיראטיונ אבוליטיונ

"לפני שניקסון ורייגן שברו איגודים ודחפו מצע קונסרבטיבי שכעת בפריחה מלאה, קריאות ההתאספות נגד אי-צדק חברתי הושרו על ידי זמרי פולק; וודי גאת'רי, פיט סיגר, בוב דילן ועוד היו בעד איגודים, נגד מלחמה, נגד פאשיזם, ובעד זכויות אזרח. כלי הנשק שלהם היו לעיתים קרובות גיטרה אקוסטית, 3 אקורדים, והאמת.

בנקודת החיתוך של שקט וזעם, מוצאים אנו גם את המפיק והפזמונאי הממזג ז'אנרים כריסטופר האטפילד באלבום החמישי של לווי אקסי, ופטימיסמ פאראנויא דיספיראטיונ אבוליטיונ.

אם אתה מכיר את לווי אקסי (לפעמים להקה, אבל בעיקר האטפיילד עם אורחים משתתפים מאז 2015), OPDA עשויה להיראות לך כפנייה סגנונית שמאלה; נעלמו השפעות הרוק העצמאי והפופ הקשוח שפיזרו את ההוצאות המוקדמות כמו פינומינומינונס (2011), ו-סוות דאקוטא (2015). העבודות הפאנקיות, פרינקי-נגד-וייזיר (מוזר, אבל זה עבד!) של THE FOOD (2021) והסינתים העתידניים ששלטו באלבום האינסטרומנטלי ליניאר ואלליי (2022) חסרים גם הם. במקומם יש משהו יותר אינטימי: גיטרה ניילון-מיתר רכה וקישוטים ממוקמים בקפידה (קלרינט, פסנתר, פדל סטיל, בס ותופים כאן ושם) מובילים את הדרך, ומשאירים מקום לבריטון של האטפיילד להיות במרכז, ומאפשרים למילים הזהירות שלו להציף את המאזינים עם סוג של פגיעות שנשמע על תקליטים של בילל קאללאהאנ, דאויד בירמאנ, ו-ניקק דראקי.

"כתבתי את התקליט הזה כדרך לעיבוד ולאבלות על כל הדברים הנוראים שלמדתי על מה שהאנושות והמדינה הזו מסוגלים לעשות במהלך הממשל הראשון של טראמפ. ויכולתי לעשות זאת רק בגלל שזה הסתיים - אני לא חושב שאתה מסוגל לעיבוד טראומה ואבלות בלי היתרון של זמן או מרחק פסיכולוגי," אמר הטיפילד.

אבל זה 2025, והנה אנחנו, שוב, בתוך טירופו של מיליארדרים פאשיסטים, המחויבים לנקמה ולהרס הכוכב. הטיפילד ממשיך, "כך שהדבר הזה נראה עכשיו, בצער רב, הרבה יותר רלוונטי לעולמנו מאשר היה כאשר סיימתי אותו.”

אמרו, עם זאת, כי זמנים רעים יכולים לעזור להשראת אמנות גדולה - וזהו הפוקוס של OPDA. דרך תשעה שירים, האטפיילד לוקח אותנו לטיול ארוך ומושקל דרך תהליך האבל הנ"ל, ומנסה להבין כיצד הגענו לכאן בראשונה וכיצד להוציא את המיטב מזה בעודנו כולנו עדיין נושמים (על אף החרדה והדיכאון המרחף מעל ראשינו כמו ענן אפל). OPDA הוא תקליט שמובא בארבעה חלקים: במובן המילולי, הוא בוחן את המסלול מאופטימיות לפרנויה לייאוש לביטול, כולם על רקע פסקול בו מעריצי וילל ולדהאמ, וילקו, והעבודה הסולו של ג׳ירימי יניגק מ-סונני דאי ריאל יסטאטי ימצאו נחמה.